רגע לפני / ד"ר אפרת היימן

הגעתי. אני יושבת במכונית במגרש החנייה. חם בחוץ. אני משאירה את המנוע עובד, גם את המזגן, אבל סוגרת הרדיו. שקט. לא רוצה לצאת מהמכונית. הכבדות המוכרת בשיפולי הבטן. נשימות עמוקות, דגש על הנשיפות. מרכזת את המבט במרכז ההגה ואז מרימה את העיניים.

מהעֵבר השני של הגדר אני רואה שבילי חול בין בניינים גבוהים, אפורים ומשמימים עם חלונות קטנים. פה ושם מעט עצים שענפיהם רוכנים כלפי מטה בעייפות. אני לא רואה אנשים, חוץ מהשומר שיושב בביתן הקטן, ליד השער הנעול.

לצאת מהמכונית?

איך היא תהיה היום? תשמח לראות אותי? תכעס? תקלל? הבאתי אוכל. לא לשכוח לקחת את האוכל שאימא הכינה לה. לא לכעוס, זה לא יעזור. לזכור שבאתי לעזור, לגייס את הרצון הטוב. לעבור בלובי בלי להריח, בלי להבחין בשאר האנשים. להתמקד בה.

מכבה את המזגן ואת המנוע. לוקחת את התיק שלי ואת תיק האוכל. יוצאת מהמכונית. גל חום מכה בי ובבת אחת ומתיש אותי. די עם המחשבות. אולי נשיר ביחד את השירים של אבא. יהיה בסדר.

אני מצלצלת בשער ומסמנת לשומר שיפתח לי. הוא קם מהכיסא.

ד"ר אפרת היימן: הרצתה מעל 30 שנה במסלול לחינוך גופני ותנועה במכללת סמינר הקיבוצים וגם עמדה בראשו. תחום המקצוע שלה (הן בהוראת שיעורים מעשיים והן במחקרים) הוא מודעות באמצעות תנועה, ארגונומיה תנועתית ואנטומיה פונקציונלית. בת 68, גימלאית, נשואה מזה 47 שנים לפרופ' אהוד הימן (אוניברסיטת תל אביב), אם לשלושה ילדים וסבתא לתשעה נכדים.