מקום שימושי / מנחם גרנית ידין

את הסיפור שאספר כאן אני כותב תוך כדי ישיבה על האסלה. אם תשאלו מה פתאום, אשיב לכם כך: חברה טובה שלי, רותי, נהגה לומר: הרעיונות הכי טובים באים בשירותים. כשהמים זורמים באופן חופשי, כך זורמות גם המחשבות. המים מחפשים להם דרך מוצא אל הים, ואילו המחשבות זורמות להן אל ספֵרות גבוהות ברומו של עולם. התיאוריה הזו עדיין מוכיחה את עצמה. זה קורה גם מול המראה בזמן הגילוח. פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות יותר או פחות קורמים עור וגידים תוך כדי גילוח הזיפים. רותי ואני עבדנו יחד. ישבנו באותו חדר עבודה במשך למעלה מעשרים שנה. חדר עבודה כיפי עם פטיפונים ונגני מוזיקה, תקליטים ודיסקים ופוסטרים של זמרים מפורסתמים. החדר שלנו שכן בסוף המסדרון של קומת מחלקת הבידור של קול ישראל בירושלים, ברחוב הלני המלכה, במתחם שהיה פעם ארמונה של הנסיכה האתיופית תאיתו. רותי הייתה יוצאת מהשירותים כל פעם עם רעיון אחר – הצעה לתכנית רדיו מקורית או איך להתמודד עם סכסוך כזה או אחר או, לחלופין, איך לפתור עניינים לוגיסטיים בבית. מכיוון שחדרנו היה סמוך לחדר השירותים, זכינו באופן תדיר לביקורים של אורחים מזדמנים וגם של אורחי הקומה. בכל אחד מהחדרים האחרים ישבו עורכי תוכניות מוזיקה והכינו תכניות רדיו עשירות בבתים ובפזמונים. החדר שלנו היה בסוף המסדרון. משם הוביל גרם מדרגות ישן לקומה השנייה, קומת קול המוסיקה. העבודה בקול המוסיקה הייתה אחרת. אין דינו של קונצ'רטו לפסנתר כדינו של שיר של אריק איינשטיין. שלושה קונצ'רטי והתכנית של קול המוסיקה מוכנה. ואילו אצלנו נדרשו לפחות עשרים שירים לכל תכנית. היו שתי דרכי גישה לקומת קול המוסיקה, אבל דני, השם המלא שמור במערכת, העדיף לחצות את קומת הבידור שלנו כדי להגיע ליעדו. דני עסק במוזיקה קלאסית, אבל הוא אהב גם מוזיקה אחרת; כל כך אהב, עד שהיה נוהג לעבור ליד החדרים שלנו, וכאשר לא היה איש במרחב, היה לוקח איזה תקליט שלא שייך לו, מניח אותו תחת בית שחיו ועולה במהירות לחדרו. אריק קלפטון ודאי היה קורא לו קלפטומן. בנוסף לתכונה הלא נחמדה הזו, הוא העדיף, כמעט תמיד, להשתמש בשירותים בקומה שלנו. יום בהיר אחד החלטתי לעשות מעשה. דני חלף בדרכו במסדרון שלנו ונכנס לשירותים. לא חיכיתי רגע. נכנסתי אחריו למרחב ונעלתי את דלת היציאה מבחוץ. נטלתי איתי את המפתח וירדתי לחצר. הרשיתי לעצמי להסתובב שם כרבע שעה. ישבתי על הבאר, דיברתי עם העובדים שבאו והלכו, ואחרי רבע שעה חזרתי. תוך כדי זעקות השבר והמהלומות של דני בדלת, שחררתי בעדינות את המנעול ונעלמתי במהירות מהשטח. כשדני הבין שהנעילה שוחררה הוא יצא, עלה חיש מהר ללשכתו, ומאז לא שב להתפנות אצלנו, וגם מכת הגניבות פחתה באורח פלא. מאז נפגשנו פעמים רבות. אין לי מושג אם סיפרו לו שאני אחראי למעשה הקונדס. יחסו אליי נותר חברי ואוהד כאילו לא קרה דבר. את הרעיון למהלך המתוחכם הזה קיבלתי בשירותים כמובן. אבל אל נא תיטעו לחשוב שהמקום שימש אכסניה רק למחשבות זדון. באותו המקום צפו ועלו גם רעיונות יצירתיים כמו שמות לתכניות רדיו, המשודרות עד עצם היום הזה, וגם איזו מוזיקה יכולה להתאים לתכנית רדיו כזו או אחרת. הרעיונות והשירים שמורים במערכת, ובבוא היום ייחשפו אם רק תבקשו.

מנחם גרנית ידין: בן 70. נולד בתל אביב. עיתונאי ושדרן רדיו. בוגר רשות השידור. משדר בכאן 88 את שלושים ושלוש ושליש ואת אלבום לאי בודד. מלמד רדיו במכללת הדסה. מרצה למוזיקה ולתקשורת. נשוי בשנית, שני ילדים ושתי נכדות. גר במשמר דוד.